סרטן השד 01.12.2021

טיפול בקשרית לימפה על-בריחית לאחר טיפולים בסרטן השד

במחקר נמצא כי הקרנות ממוקדות בקשרית על-בריחית מוגדלת לאחר טיפול שגרתי בסרטן שד מעלות שרידות

בלוטת לימפה על-בריחית. אילוסטרציה

מטופלות עם סרטן שד עם מעורבות של בלוטת לימפה על-בריחית (supraclavicular - SCV) באותו הצד במעמד האבחון (שלב TMN של cN3c) הינן, היסטורית, בעלות פרוגנוזה פחות טובה. טיפול קרינתי (Radiation Therapy - RT) משחק תפקיד חשוב בשינוי זה, כיוון שבלוטות לימפה SCV בדרך כלל אינן מוצאות ניתוחית. עד כתיבת מחקר זה, שיטת השליטה המקומית-אזורית המיטבית, תוצאים מעודכנים ומאפיינים פרוגנוסטיים טרם הוגדרו כראוי.

החוקרים סקרו מידע על אודות נבדקים עם סרטן שד cN3c שטופלו בבית חולים בין השנים 2014-2019 לצורך ריפוי, כאשר הטיפול כלל כימותרפיה ניאו-אדג'ובנטית, ניתוח והקרנות אדג'ובנטיות. כלל הנבדקות קיבלו טיפול קרינתי מקומי, כולל הקרנות לקשריות לימפה SCV.

לפי ההנחיות הטיפוליות בבית החולים של החוקרים הומלץ על מנת קרינה של 10 גריי (Gray-Gy) לקשריות N3 לא מוגדלות, ומנת דחף במינון של 16 Gy לקשריות מוגדלות.

החוקרים בחנו את שיעורי השרידות הכוללת (Overall Survival - OS), שרידות ללא הישנות (Recurrence-Free Survival - RFS), שרידות ללא הישנות מקומית-אזורית (Locoregional Recurrence-Free Survival- LRRFS), ושרידות ללא הישנות על-בריחית (Supraclavicular Recurrence-Free Survival- SCRFS).

החוקרים ניתחו מידע על אודות 173 מטופלות רציפות, עם מעקב חציוני של 2.8 שנים. גילן החציוני של המטופלות היה 54 שנים, 76 (44%) מהן היו עם גידול חיובי לקולטנים לאסטרוגן ושלילי לקולטני HER2,י100 (58%) היו עם שלב מחלה של T3/4 ועשר נבדקות (6%) עברו כריתה של בלוטות צוואריות. בנוסף, 156 (90%) מהנבדקות עברו הקרנות SCV במינון מצטבר של 60 Gy, לפחות.

תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי OS,יSCRFS,יLRRFS ו-RFS לחמש שנים עמדו על; 73%, 95%, 86% ו-50%, בהתאמה. שיעורי OS לחמש שנים עבור הקרנות במינון של 60 Gy לפחות בהשוואה למינון של פחות מ-60 Gy עמדו על 75% לעומת 39% (p=0.04).

בניתוח רב-משתני, מינון מצטבר של 60 Gy ומעלה בהקרנות SCV, התפשטות מחוץ לקשריות לימפה, מצב הקולטנים על הגידול ומצב תפקודי על פי Eastern Cooperative Oncology Group נמצאו קשורים ל-OS. שיעורי SCRFS לחמש שנים, עם הסרת קשריות לימפה בצוואר עמדו על 100% בהשוואה ל-95% באלו שלא הוסרו קשריות צוואריות (p=0.57).

בקרב מטופלות עם קשריות SCV בקוטר של 1 ס"מ ומעלה לאחר סיום הטיפול הכימותרפי, ללא כריתת קשריות לימפה, שיעורי SCRFS לחמש שנים עמדו על 83%.

מסקנת החוקרים היתה כי טיפול משולב של קרינה אדג'ובנטית עם הקרנות דחף ל-SCV מביא לשיעורי LRRFS לחמש שנים של 86%. לכריתת קשריות צוואריות יש תפקיד מוגבל בהשפעה על SCRFS לחמש שנים, כיוון שכריתה מביאה לשרידות של 95%, בעוד השרידות של המטופלות שנותרו להן קשריות SCV בקוטר של 1 ס"מ ומעלה לאחר הטיפול הכימותרפי והקרינתי בלבד עמד על 83%.

מינון מצטבר של 60 Gy ומעלה נמצא קשור לשיפור ב-OS, אך לא בשיעורי SCRFS, LRRFS או RFS. כיוון שכך, יש לשקול הקרנות דחף לאזור SCV במטופלות אלו, אם הטיפול נסבל היטב. על אף התקדמות בטיפולים המערכתיים, כמעט מחצית מהמטופלות פיתחו גרורות מרוחקות, עובדה המדגישה את חשיבותו של המעקב ההדוק גם לאחר תום הטיפול.

מקור:

Kevin Diao, et al. (2021) “Contemporary Outcomes After Multimodality Therapy in Patients With Breast Cancer Presenting With Ipsilateral Supraclavicular Node Involvement”. International Journal of Radiation Oncology Biology Physics, Available online 25 October 2021. doi.org/10.1016/j.ijrobp.2021.08.026.

נושאים קשורים:  הקרנות,  שרידות,  קשרית לימפה על-בריחית,  כריתת קשריות לימפה,  מחקרים,  סרטן השד