מחקר זה נועד להעריך את היעילות של טיפול במקביל במגנזיום-נתרן ולפרואט ולהשוות אותו עם מגנזיום או נתרן ולפרואט בלבד במניעת מיגרנה.
מחקר זה שהיה מסוג מחקר קליני רנדומלי חד מרכזי מבוקר, מקביל קבוצתי כפול סמיות נערך על חולי מיגרנה בטווח הגילאים 18-65 שנים. הנבדקים שהתייצגו עם לפחות ארבע התקפים חודשיים חולקו באופן אקראי לקבוצת A (n = 82) נתרן ולפרואט, לקבוצה Bי(n = 70) מגנזיום עם נתרן ולפרואט ולקבוצת Cי(n = 70) מגנזיום. החולים עברו חודש במהלכו היו במצב הבסיס ללא טיפול מונע ואז קיבלו טיפול למשך 3 חודשים. המאפיינים של מיגרנה, לרבות תדירות, חומרה, משך ההתקפים ומספר משככי הכאבים שנלקחו בחודש, נרשמו מדי חודש בכל ביקור. הערכת המגבלות בעקבות המיגרנה (MIDAS) ובדיקת השפעת כאב ראש -6 (HIT-6) נרשמו בתחילת המחקר ולאחר 3 חודשי טיפול בכל קבוצה.
במחקר זה בוצעו ניתוחים בתוך ובין קבוצות. התוצאות שהתקבלו גילו ירידה משמעותית בכל מאפייני המיגרנה בכל הקבוצות בהשוואה לאלו שדווחו עבור מצב הבסיס(P <0.001). ניתוח נתונים תוך-קבוצתי הצביע על כך שלא היה הבדל מובהק סטטיסטית בתדירות כאבי הראש בין קבוצות A ו-B בחודש השלישי (P = 0.525); עם זאת, שלושה פרמטרים אחרים הראו ירידה משמעותית בקבוצה B, בהשוואה לאלה שדווחו בקבוצה A בחודש השלישי (P <0.05). מצד שני, קבוצה C לא הצליחה להפחית ביעילות את הפרמטרים הנמדדים בחולים, בהשוואה לקבוצות A ו-B לאחר 3 חודשים (P <0.001). יתר על כן, ציוני MIDAS ו-HIT-6 פחתו משמעותית בקבוצות A,יB ו-C בהשוואה לאלו שדווחו בתחילת המחקר (P <0.001), ושינויים אלה היו משמעותיים יותר בקבוצות A ו-B בהשוואה לקבוצה Cי(P < 0.001).
לסיכום, התוצאות שהתקבלו ממחקר זה גילו כי מגנזיום יכול לשפר את התכונות האנטי-מיגרנותיות של נתרן וולפרואט בטיפול משולב ולהפחית את מינון הוולפרואט הנדרש למניעת מיגרנה.
מקור: