מטרת החוקרים הייתה להעריך האם ארנומאב משפיעה על תגובתיות כלי הדם במוח ועל הרחבתם כתלות בזרימת הדם, בחולי מיגרנה.
עוד בעניין דומה
החוקרים הכלילו במחקר אורך תצפיתי שעיצבו, חולים עם מיגרנה עם מרשם לארנומאב שנתנו את הסכמתם ונבדקי בקרה בריאים מותאמים לפי גיל ומין. החוקרים העריכו את תגובת כלי הדם במוח של המטופלים להיפרקפניה (אינדקס עצירת נשימה), בעורקים middle cerebral ו-posterior cerebral, כמו גם את ההרחבה הברכיאלית המתוקנת בתגובה לזרימת הדם בתחילת המחקר, לאחר שבועיים מזריקת הארנומאב הראשונה ולאחר שבועיים מהזריקה הרביעית. החוקרים סיווגו חולים ככאלו שהגיבו לטיפול, כאשר הציגו ירידה של לפחות 50% בכמות ימי המיגרנה החודשיים, בתום החודש הרביעי לטיפול.
החוקרים גייסו למחקר 60 חולים ו-25 נבדקי בקרה בריאים. הם מצאו כי לא היו הבדלים בממוצע מהירויות הזרימה בעורקי המוח, אינדקס עצירת נשימה או הרחבה תלוית זרימה, הן בתחילת המחקר והן בין תחילת המחקר לשבועיים מתום הזריקה הראשונה, בין חולים עם מיגרנה לבין נבדקים בריאים. זאת ועוד, לא מצאו הבדלים במשתנים הנחקרים בין תחילת המחקר לבין שבועיים לאחר הזריקה הרביעית, כמו גם שלא היה קשר בין מועדי ההערכה ותחלואה כרונית בתחילת המחקר, במצב המגיבים לטיפול או המנה הרביעית של ארנומאב.
החוקרים הגיעו למסקנה כי ארנומאב שומרת על תגובתיות כלי הדם במוח ועל ההרחבה תלוית הזרימה, בחולי מיגרנה ללא אאורה.
מקור:
Altamura, C. et al. Cephalalgia 2020. https://doi.org/10.1177%2F0333102420956692