החוקרים ערכו אנליזת פוסט-הוק של תתי קבוצות, במסגרת מחקר פאזה 3 אקראי, כפול סמיות ומבוקר אינבו, שעוסק במניעת מיגרנה התקפית, על מנת לקבוע את היעילות והבטיחות של ארנומאב כטיפול בנשים עם מיגרנה מדווחת עצמית, הקשורה למחזור החודשי.
עוד בעניין דומה
הנבדקות במחקר קיבלו אינבו, ארנומאב במינון 70 מ"ג או ארנומאב במינון 140 מ"ג, במתן תת עורי אחת לחודש, בשלב כפות הסמיות במחקר. החוקרים הכלילו באנליזה נשים בגיל 50 או פחות, שדיווחו על היסטוריה של מיגרנות הקשורות למחזור החודשי. התוצאים הסופיים היו שינוי מהמצב הבסיסי במספר הימי המיגרנה בחודש ובמספר הימים בחודש בהם נקלח טיפול ספציפי למיגרנה (בנבדקות שמלכתחילה נטלו תרופות כאלו). בנוסף, בחנו החוקרים את שיעור הנבדקות שהשיגו הפחתה של 50% או יותר במספר ימי המיגרנה החודשיים, ואת ההיארעות של תופעות לוואי.
החוקרים מצאו כי בקרב 814 נשים שנכללו במחקר, 232 (28.5%) דיווחו על היסטוריה של מיגרנה הקשורה למחזור החודשי והיו בגיל 50 או פחות. הם מצאו כי מתוכן, 214 נשים (92%) סבלו ממיגרנה 5 ימים בחודש או יותר בתחילת המחקר, עובדה המציעה כי שינו שיעור גבוה של נשים עם התקפים שאינם בחלון הזמנים בין 5 הימים לפני הווסת (יומיים לפני ושלושה ימים לאחר תחילת הווסת). המידע על מספר "ימי מיגרנה", כולל (אך לא מבדיל בין) התקפי מיגרנה במהלך הווסת ובין הווסתות. עוד נמצא כי ההבדלים בין קבוצת האינבו בחודשים 4-6 לטיפול לבין קבוצות הארנומאב במינון 70 מ"ג ו-140 מ"ג, היו הפחתה של 1.8 (P = 0.001) ו-2.1 (p < 0.001) בימי המיגרנה החודשיים, והפחתה של 1.6 (P = 0.002) ו-2.4 (P < 0.001) במספר הימים בחודש בהם נלקחו תרופות ספציפיות למיגרנה באופן אקוטי, בהתאמה. זאת ועוד, הסיכוי להפחתה של 50% או יותר בימי המיגרנה החודשיים בהשוואה לתחילת המחקר, במהלך חודשים 4-6, היה גבוה יותר פי 2.2 (P = 0.024) בקבוצת הארנומאב במינון 70 מ"ג ופי 2.8 (P = 0.002) בקבוצת הארנומאב במינון 140 מ"ג, בהשוואה לקבוצת האינבו. לבסוף, דיווחו החוקרים כי לארנומאב פרופיל בטיחות הדומה לאינבו.
החוקרים הגיעו למסקנה כי הנתונים בדיווח הנ"ל, העוסק בנשים עם מיגרנה הקשורה למחזור החודשי, זהים לנתונים על כלל אוכלוסיית המחקר שסובלת ממיגרנה התקפית. הם סבורים כי הנתונים הללו תומכים ביעילות ובבטיחות של ארנומאב, בקרב נשים הסובלות ממיגרנה שקשורה למחזור החודשי.
מקור: